מחובתנו לעצב את
אופיינו
יצירת המופת החשובה
ביותר שלנו היא לחיות כראוי.
כל הדברים האחרים
לשלוט, לאגור, לדחוק..
הם לכל היותר נספחים
ואביזרים טפלים. / מישל דה מונטיין 1592-1533
רוב האתגרים בחיינו, קשורים למערכות יחסים. מערכת היחסים מושתתת
לתגובה למחשבה שלנו
על המציאות ולא המציאות כפי שהיא. הסיבה לסבל ולעומס הנפשי
נובע מהזדהות עם התוכן המחשבתי,
המלל שרץ במוח. מילים, צורות, תמונות.
אנחנו מזדהים עם המחשבות
שלנו, אך, לא מזהים שהם תכנים חולפים.
אנחנו לא הקול המדבר בראש, אנחנו החיים שנותנים
קיום לכל מחשבה.
המחשבות מעצבות את האופן שבו, אנחנו תופסים ורואים את המציאות,
בזמן שהגוף יודע להיות רק בהווה. המוח, באופן טבעי, רץ עם המחשבות בין העבר לעתיד.
באותו זמן שכך נעה ההתנהלות, אנחנו מאבדים את החיבור הפשוט להווה ולגוף.
התחושה
שעולה יוצרת הפרדות מן המקור..
העמקת החיבור להווה לעומק התודעה משפר את התקשורת שלנו עם עצמנו ועם
העולם.
הפעם נשים דגש לרגש הדאגה.
מהי דאגה ?
תהליך של תנועה פנימית, נפשית, שמושתתת על רעיונות שנלמדו/ חינוך/
תרבות/ נשמעו/ נראו,
ומושלכים על מקרים דומים במציאות.(כפי שהמוח תופס בתחושות)
ישנם סוגים שונים של ביטויי הדאגה. לדוגמה: דאגה לבריאות, יש שנוטים
לדאגה לעצמם
או דאגה לסובבים אותם. דאגה משמועות, שמא יושלכו עלינו: /מלחמות/ רעב /פרנסה
/ כישלון.
דאגה בתנועה בנסיעות / רכב/ טיסה/ שיט...דאגה, באופן טבעי (זו דרכה),
תוליך את המחשבה לזמן עתידי,
כלומר תפעיל את דמיוננו.
יש לזהות מתי מופיעה הדאגה
ככלי לבירור/ שינוי, או תנועה של דאגת יתר.
דאגה שהיא יציבה, תוליך לפעולות שתבננה
תוצאות ברורות ומקדמות.
דאגת יתר תוביל לפחדים ומכאן לפעולות שרובן תובלנה לתוצאות
הפוכות.
לתשומת ליבנו הארה --חקירה: יש להתייחס אל המחשבות שעולות, על מנת ליצור בירור
פנימי
שיביא תוצאה של שקט פנימי.
כל התעלמות או הדחקה, מחמירה את התחושה ומוסיפה
לדמיון
ומביאה למאמץ יתר.
שאלות לברור ולהבהרה:
מטרת השאלות, היא לעורר את המחשבה, על מנת לנווט את הדאגה לפעולות פנימיות,
או
חיצוניות נכונות למצב הנתון.
1. האם הדאגה היא פרי דמיוני? שאלה זו מטרתה לזהות, האם דאגה היא חלק
נפשי קבוע בי.
האם הדאגה מציפה אותי ביום יום, באופן קבוע. לא משנה מה הנושא
שנמצא, הדאגה תשכון בה.
2. האם יש לדאגה בסיס של הוכחות שקשורות להתנהלות?
שאלה זו מטרתה לבדוק אם יש בסיס לדאגה שצפה.
לדוגמה: כאב שצף בגוף. להתייחס אליו למען קידום הריפוי. בן
משפחה שנוסע למרחוק... ועוד
3. מה בשליטתי ומה לא בשליטתי ? שאלה זו מיצבת את המחשבה.
האם יש לי
שליטה על ההתנהלות של האחר? מה בשליטתי? להסביר, לכוון..
לתת את מה שיש בי...האם
בשליטתי שהאחר ינהג כפי שרציתי? האם בשליטתי מה שקורה בעולם?
הדבר היחיד שבשליטתי
זה המרחב האישי שלי ועליו אני מופקד לשמירה ולצמיחה.
ביירון קייטי בספרה ארבע השאלות מציגה שיש שלושה אלמנטים:
השדה שלי --- השדה של האחר --- השדה של היקום.
4. מה הכלים שיש בי, שיעזרו לי לצאת מהמצוקה. או מה עלי להוסיף.
שאלה זו
מעוררת את המחשבה היצירתית המרפאה. ומזכירה לנו את הדבר החשוב ביותר:
אנחנו
יצירתיים וכל מקרה מזמין אותנו להשתמש בפתרונות יצירתיים.
לדוגמה: במקום להתמקד
במחשבה, אפשר להתמקד בנשימה, לצאת להליכה,
להקשיב למוסיקה, לכתוב על דף חלק את הסיפור,
לשתף חבר טוב שמוכן להקשיב ללא שיפוט....
5.שאלה: היכן נמצאת הדאגה? עלי להכיר שהמצוקה היא אצלי, במחשבה שלי.
כשעולה הדאגה, יש להעצר
בפניה ולזהות שהיא נמצאת במחשבה.
היכן? אצלי. ואם היא נמצאת אצלי, אני יכול לטפל
בה.
6. הדמיון קשור למאגרי הזכרונות שבי. לכל אחד מאיתנו יש ספר זכרונות
פנימי.
כל אירוע מעורר את הזכרון, שהמוח קולט כדומה לחוויה. המוח זוכר הרגשה
וההרגשה עולה במידית, כשהמוח מגשר בין אירועים. זכרונות האירועים מושתתים על חמשת החושים
7. דאגה שחוזרת על עצמה, מצביעה שבאיזה שהוא שלב בחייך חווית משהו דומה,
או נתפס כדומה. זהו מצב הספיראלה שיש לשבור אותה, על מנת שנוכל ליצור תגובה שונה.
8.כשמגיע שלב ראשוני של דאגה וסיפור הצהר בקול רם:
אני מסרב להכנס
לסיפור.
אני נכנס למצב של שקט פנימי וחוקר את המתרחש.
אני צומח וגדל.
תודה
ממני אליכם בריאות
ושמחה