הספק באהבה,
כמושלך על האחר כמו הבדיקה
בהתרחשות של חוסר מקום
ומתוך ראיה זו בדיקה מתוך עומס בהכרתך על מקומך
ואז חובה
התרחקות.
ספק באהבה: למעשה דוחה את עצמך,
בהתקרבות לאהבה מתוך עצמך ומשם ישנו שיפוט
וביקורת.
פשט- נמצאת בתוך מקום של ספק פנימי באהבה
כלפי עצמך.
מוקרנת ממולך תמונה שמעוררת בך אותו ספק או דחייה.
מי שנשארת בסתירתה נאבקת עם החומר
למעשה
לא מקבלת שטיפה, טיהור פנימי.
היא לא רוצה לקבל. ישנה הפרדה בין רצון לרצון.
הרצון הרגיל ויש
הרצון ההכרתי לקיומך.
ברגע שאת נוכחת בחלקיק של רצון, זאת אומרת, ברגע שאת נוכחת בחלקיק של הבנה פנימית,
של רצון לקבל, כי אז יש הסכמה בלבך לנתינה
לעצמך.
מתרחשת אז בחלקיק של זמן התקרבות הכרתית מתחילה
ובו בזמן תדר של התרחקות
חלקית מעומס.
זאת אומרת זמן עכשווי של התרחשות.
דיוק עם עצמך.
ואז את גורמת לשתי
פעולות להתרחש:
הכרתך האישית תוכל לקלוט בשבילך התרחשות בו בזמן שמתרחשת.
התקרבות תוך התרחקות.
הווה אומר הבנה במקום התנגדות.
החומר פונה
להכרה, לבחור באופן חופשי, את הדרך שבה את יכולה
להשתמש בחומר כל פעם בזמנו.
פשט: ככל שאת מתקרבת לעצמך, תביני יותר ממה
שניתן לך לעומק.
וכך תוכלי להעמיק בהבנה, את משמעות התקרבותך לעצמך.
את
הנתינה כלפי עצמך.
(אם ההתקרבות מתוך מאבק אין זו התקרבות
אמיתית).
רק אז תוכלי לקלוט עד כמה היית נגד עצמך
מילדות.
אפילו אם את השתמשת בפני חסימה כדי שתתחזקי .
כשאת עובדת (בהכרה) את תראי את
חולשת ההתחזקות הישנה,
ותביני את כוחה של התחדשות כלפי עצמך.
זאת אומרת בפעילות
המורכבת של הכרה יש את הנקלט "ממה".
למשל ההתקרבות מההתרחקות הקודמת
מלמדת אותך,
התקרבות מהתרחקות ואז יש הפרדה ביניהם,
ברגע שאת תרצי לזייף עם
עצמך או להתנגד אותו,
רגע את תדעי שזה מביא להתרחקות אשר סותרת את אותה ההתקרבות
שאת רוצה.
חלק להתפתחות שניתן ע"י ימימה בשעור.