תפיסת מקום - מאשליה לאמת
ימימה:האם אתה מחפש קודם אצלם את מה שחסר להם, ממה שחסר לך?.…
כדי למהר להתנגד, לדחות, ולהשתמש בביקורתיות יתרה?
לדחות
אחרים, כדי לחזק את עצמך? לעלות את נפשך באמצעות הנמכה...
ימימה:כשהנך כועס, דוחה, חוסם את האחר, אתה כביכול מתחזק. למעשה חוסם את עצמך...
האמנם מתחזק???
זו אשליה של התחזקות. כשנתבונן פנימה נוכל לחוש בעקבות התנהלות זו,
חולשת הגוף, חוסר שמחה ושקט נפשי...
לעמדה זו כלפי החיים קוראת ימימה "תפיסת מקום מול".
באופן "טבעי", אנחנו נאבקים על מנת להרגיש חוויה של מקום.
דוגמה לכך, היא הצורך הרגשי לחווית צדק שמוביל בדרך כלל למאבק מול... או התנגדות וסגירות מול...
צורך זה מעניק אשליה של כוח ובעקבותיו הצטדקות והצדקות למינהן...
ימימה מעלה את רעיון התיקון, שזהו כוח מדומה ולמעשה מגיע ממקור החולשה האנושית...
אין מקום ועלי להלחם על מקומי.
בחומר הנלמד נקרא:"התחזקות מחולשה".
מדוע חשוב לנו להרגיש צודקים?
מדוע, אנו נתפסים אל חסרונות באחרים ? מורידים את האחר על מנת להעלות את עצמינו.
ישנה הרגשת כוח יחסית בהתנהלות דרך כעס, צדקנות וביקורתיות,
אך למעשה, כשנתבונן פנימה נחוש שהחסרנו פעימת לב של שמחת קיום.
ימימה מעלה בלימוד, שהתנהלות זו היא נרכשת ואנושית, אך למעשה,
גורמת לתוצאות מרחיקות ומזיקות לא רק לנפש אלא גם לבריאות הגוף.
פיזור נפש והתרחקות ממהות: מנגנונים ילדיים להרגשה של הכרה לקיומינו.
כולנו כאחד משתוקקים שיבינו ויעריכו את קיומינו. שיכירו בנו....
נתעורר: "כשאת צודקת את טועה". .
לאן ההתקרבות לעצמינו מובילה?
ימימה:"יש לב המחכה בהבנה של לב
אחר". כשהלומד מתעורר לחווית המקום ממקור החיים,
נפתח גשר לשפה אחרת, מכילה, מבינה את הרצון להכרה.
אנחנו מוזמנים להיות עם מהות הקיום. מפתחים מיומנות של קשב מתוך הבנה.
מתוך אחד השעורים בקבוצה:
תלמידה שתפה שהחוק שניהל אותה לפני הלימוד,היה "אם לא מגיבה מכוח אין כלום".
כך, מצאה מקום מתוך מאבק לחיים. עם הלימוד, הבינה את הנזק שיצרה לעצמה ולא רק.
נזק ליקיריה שכל כך אוהבת ומסורה בדרכה.
בהתקרבות לעצמה, הכוח מצא מקום אל הקשבה ותוצאה של שקט. אלה מילאו את הכלום שבליבה. נתנו ערך לקיומה.
לב חומל בעל חסד לעצמו ולסביבתו.
תודה