שלבי הלימוד בהתפתחות אישית הם זיהוי תנועות נפש
בחלק לצפייה שנקרא : וויתור.
נסתכל על כוחו של הטבע.
נראה שהטבע נכנע ומוותר בשלבי ההתפתחות
שלו למען התפתחות נוספת.
אנחנו רואים בטבע כיצד הרוח מניעה
את העלים, הפרות, הענפים...
מביאה אותם לתהליך של ריקבון שמוביל
לצמיחה נוספת חדשה.
הטבע כולו בתהליך של צמיחה והתחדשות.
אותה מידה נלמדת בתהליכי התפתחות הנפש.
חלקי הלמידה וההתחזקות מאפשרים ללומדת לוותר על חלקים מפרים,
נוגדים את מהותה הטבעית ונותנים מקום רחב שלזרימה והרפיה.
יש ללמוד את בדיקת המידה לוויתור על מנת שנוכל לחסוך בשרשרת תוצאות מיותרות.
וויתור על מקום אישי (חוסר דיוק מול מהות) שמוביל לצמצום ומאבקי כוחות,
מול וויתור על כל חלקי דמיונות (בנית הכרה ערה למתרחש).
הוויתור מתחלק לשני חלקים בסיסיים:
הראשון הוא הוויתור של הילדה.
הילדה מוותרת, נסגרת, סוגרת את עצמה, ליבה ומחשבתה בפני עולם הבוגר.
מוותרת על עצמה, מחשבתה, רגשותיה. כל זה על מנת לשרוד את מקומה במתקיים בחייה.
חלק שני של וויתור ילדי בא ממקום של אחיזה או עיקשות.
הילדה אינה מוותרת, אוחזת ונכנסת לחסר, כי לא קבלה כפי שרצתה, צפתה, דמיינה וחשבה...
הילדה מוותרת על הכל או מתעקשת ואוחזת בכל....
החלק השני הוא החלק שנבנה עם התפתחות הלימוד הפנימי.
הוויתור של הלומדת בא ממקום של חופש בחירה מול המתרחש המשתנה בזמן.
וויתור של הלומדת מפתח את גמישות המחשבה, גמישות הלב בהבנה ולבסוף הרפיה ושחרור.
שלב זה מלמד את המידה מול המתרחש,
המקרה המזמן שמזמין לצמיחה ולהתפתחות הנפש.
ויתור ממהות יניע את הלומדת לבדיקת התחושה המתקיימת במקום האישי בזמן.
וויתור ממהות לא יצמצם את המקום האישי, אלא ירחיב אותו ויתן ללומדת המתנסה חוויה של שקט פנימי.
שקט פנימי מאפשר מקום:
לתת לזרימה הטבעית להגיע אלי בדרכה שלה
ולהביא לי, ללומדת, את הנחוץ לה באמת.
נבדוק עם כל פעולה פנימית או חיצונית מאיזה מקום אנחנו מפעילות את חלקינו.
האם ממקום של וויתור על אמת פנימית או ממקום של כבוד והערכה למתקיים,
כך שנוכל ואפילו לחלקיק זמן קטן להרפות.
הרפיה שווה התקרבות.
הרפיה מביאה לגילוי כוח הבורא בתוכנו שמביא בריאות.